קולאז – איך יוצרים

רונה יהל בורר
15/02/2018
עזרים ועוד, עיצוב לרשתות החברתיות

משמעות משתנה ו/או יצירת אווירה

כבר הרבה זמן יושב לי בראש הרצון הזה לכתוב פוסט על קולאז.
אני אוהבת קולאז'ים.
אני אוהבת אותם בגלל המשמעות המשתנה.
לוקחים תמונות וטקסטים קיימים ויוצרים מהם משהו אחר.
משהו שמספר סיפור חדש.

אלו שלא יודעים לצייר כ"כ טוב (כמוני, למשל…) יכולים ליצור יצירה יפה ומיוחדת עם מסר והבעה אמצעות הקולאז'.

באמצעות הקולאז' אפשר להעביר תחושה של אירוע, של תקופה, של חוויה מסוימת וזה כיף. זאת חגיגה..

מה זה הקולאז' הזה

המילה קולאז' היא מילה צרפתית שמוצאה מהפועל Coller שפירושו –להדביק.
שם מעולה לטכניקה שמבוססת על הדבקה של קטעים וחומרים שונים.
בעברית נתנו לטכניקה המופלאה הזו את השם הֶדְבֵּק. אפשר להבין למה…

בויקיפדיה מגדרים את המושג כך:

קולאז' (קוֹלָז') (על פי האקדמיה ללשון העברית: (הֶדְבֵּק) הוא מדיה אמנותית שבה נעשה שימוש בפיסות עיתון, נייר או אריג לכדי יצירת תמונה דו-ממדית. בדומה לציור, המבע האמנותי מבוטא באמצעות צבע, צורה, קומפוזיציה וכדומה, אך בנוסף לכך קיימים בקולאז' רבדים נוספים של הבעה הנגזרים מתכנים קיימים על גבי פיסות הנייר (כמו תמונות או טקסט), אופן קריעתם או גזירתם ושימוש בחומרים לא שגרתיים.
קולאז' בויקיפדיה

מאיפה הוא בא, הקולאז?

נלך קצת אחורה בזמן ונציץ לדפי ההיסטוריה…

במחקר הקטן שעשיתי גיליתי שהקולאז'ים הראשונים נוצרו כבר לפני הספירה.
איפה ? ב…סין.
מסין הם התרחבו ליפן ולאחר שנים הגיעו לאירופה.

הקולאז שאנחנו מכירים היום נוצר בתחילת המאה ה-20 ואז גם קיבל את שמו.
אמני ה'דאדא' נדלקו ואימצו את הטכניקה, בה 'מפרקים ומחברים' והשתמשו בה כדי לבטא את הביקורת שהיתה להם על תפישת האמנות והמצב הפוליטי (מלחמת העולם הראשונה).
משם התפשטה הטכניקה לכל אירופה והגיעה אף לניו-יורק.

את הטכניקה אימצו אמנים מודרניים של אותה התקופה כשהידוע ביותר מביניהם הוא פאבלו פיקאסו.
בשנות ה-60 החלו אמני הפופ האמריקאים להשתמש בטכניקה ששירתה את המסר שרצו להעביר ע"י חיבור ויז'ואלים מתחום העיתונות למוצרי צריכה ומיתוג, בשילוב חללים, טקסטורות ושטחי צבע שיצרו תוצר מגוחך המציג עולם מתוק וריק מתוכן.

בקבוק יין כוס גיטרות ועיתון
פאבלו-פיקסו 1913

מועדון הלבבות השבורים של סרג'נט פפר
אלבום החיפושיות 1967

על עטיפת התקליט: מעבר לגיוון במוזיקה ובאמצעי ההקלטה, היווה סרג'נט פפר פריצת דרך גם בתחום עטיפות האלבומים. עד היום נחשבת התמונה על התקליט לייחודית, תוך שהיא זוכה למחוות רבות מצד אומנים רבים בעולם כולו. העטיפה זכתה בפרס גראמי באותה שנה, אחד מארבעה פרסי גראמי שהוענקו לתקליט.
צילום העטיפה, שנערך על ידי פיטר בלק הוא מונטאז' המורכב מ-57 דמויות שהיוו עבור חברי הלהקה גיבורים בשלב כלשהו בחייהם וחפצים שונים, בהם 9 בובות. במרכז הצילום ניצבים ארבעה חברי הלהקה, לבושים במדים צבעוניים ועטויי שפם כביכול הם חברי "תזמורת הלבבות הבודדים", לידם עומדות בובות הביטלס מהתקופה הראשונה ממוזיאון מאדאם טוסו.
מצוטט מויקיפדיה

הטכניקה. איך יוצרים קולאז'

הטכניקה המקורית כשמה כן היא – הדבקה של חומרים שונים ביחד ויצירת יצירה חדשה: תמונות, קטעי עיתונים, צבעים וכל מה שעולה בראש.

בסרטון הנחמד הזה תוכלו לראות הדגמה איך עשו את זה:

כל אחד יכול ליצור קולאז'

גם בימינו אמנים משתמשים בטכניקת הקולאז ליצירות אמנות והכיף הוא שלא צריך להיות אמן כדי ליצור קולאז'ים בהנאה רבה.

אמא שלי, למשל, השתתפה בסדנת אמנות לפנסיונרים ויצרה שם את הקולאז' הזה:

רד-הוט-צ'ילי-פפר בתמונות

לפני כמה שנים יצרתי עם מאור, הבן שלי, את הקולאז' הזה של רד-הוט-צ'ילי-פפר:

איך עשינו?

מצאנו מלא תמונות של רד-הוט בגוגל (בגלל שהקולאז' נועד רק להתלות בבית ולא לצורך פרסומי וחיצוני הורדנו תמונות ללא הקפדה על זכויות יוצרים) והדפסנו אותם בדפוס דיגיטלי בגדלים שונים.

את התמונות גזרנו איך שבא לנו, טבלנו אותם בתבנית אפיה חד פעמית שהיו בה מים ודבק פלסטי מעורבבים והנחנו על הקנבס הלבן.

חיכינו כמה ימים שיתייבש טוב טוב והדבקנו טפט שקוף מעל.